יצאתי בטטה - מורן טלמור

לפני חודש החלטתי להשריש בטטה,
כי ראיתי באינטרנט שהתהליך פשוט,
והתוצאה שובת לב -
ענפים ארוכים ועלים ירוקים,
תוספת ירוק לבית,
בדיוק כמו שאני אוהבת.

יום למחרת, קמתי בהתלהבות
עם ציפיה למצוא ג'ונגל.
אז זהו, שזה לא קרה.
גם לא למחרת, וגם לא בשבוע שלאחר מכן.

בינתיים, לפני כשבוע
החלטתי לשתול זרעי עגבניה,
פשוט להכניס לעציץ שאריות מהסלט.
החברה, שבהשראתה עשיתי זאת,
אמרה - "תצטרכי סבלנות",
ולא הוסיפה פרטים.
תיארתי לעצמי שאם כך, זה ייקח
שבועות ארוכים.

לפני כמה ימים, נטולת ציפיות,
קמתי בבוקר וראיתי לתדהמתי
שבן לילה צמחו כמה עלים.

כעבור כמה ימים, אחרי שכבר די איבדתי אמונה,
הבטטה הוציאה גם היא כמה ניצנים.

כל אחת והקצב שלה.
ועדיין, כל אחת משמחת ומרגשת אותי
בדרכה שלה 😍

אל תספרו לאף אחד,
אבל אתמול לחשתי לבטטה שהיא בסדר
כמו שהיא, ושהיא יכולה לקחת את הזמן שלה.

ובעצם, אול ביקשתי ללחוש לעצמי,
כי גם אני מרגישה לפעמים
שהקצב שלי איטי,
ושכולם מתקדמים מהר ממני,
וכלפי עצמי לא תמיד יש לי חמלה.
אז הטבע שוב הזכיר לי שיעור.

אז כן, אולי דברים לוקחים לי יותר זמן,
אבל בסוף הם יקרו,
וכשהם יקרו,
זה יהיה בקצב שלי
ובזמן הנכון לי.

אז גם אם אתם משרישים בטטה,
שותלים זרעי עגבניות, וגם אם לא,
אל תשכחו לשתול בליבכם זרעי חמלה,
ולהשקות כל יום 💚