סודות הכוורת: למה העולם שלנו תלוי בחרק קטן ומזמזם?

כשאתם שומעים זמזום ליד האוזן, רובכם בוודאי קופצים בבהלה ומתרחקים. אבל האמת היא, שאם החרק הקטן, הצהוב-שחור הזה לא היה קיים, החיים שלנו על כדור הארץ היו נראים אחרת לגמרי, ואולי אפילו לא היו אפשריים. לכבוד אחד היצורים החכמים והחשובים בטבע, בואו נצא למסע בעקבות הדבורים - מהתנ"ך, דרך המדע, ועד למסכי הקולנוע.

המדע והסביבה: המהנדסות החשובות בטבע

רוב האנשים חושבים שדבורים קיימות רק כדי לייצר דבש. אבל התפקיד המדעי והסביבתי של הדבורים חשוב הרבה יותר: האבקה. כשהדבורה עוברת מפרח לפרח כדי לאסוף צוף, אבקת פרחים (פולן) נדבקת לרגליים השעירות שלה ועוברת לפרח הבא. התהליך הזה הוא מה שמאפשר לצמחים לייצר פירות וירקות. למעשה, מדענים מעריכים ששליש מכל האוכל שאנחנו אוכלים (תפוחים, שקדים, עגבניות, מלפפונים ועוד) קיים רק בזכות ההאבקה של הדבורים! בלי דבורים, בתי הגידול בטבע היו קורסים, והיינו נשארים עם מעט מאוד אוכל. תכונה מדעית מדהימה נוספת של הדבורים היא צורת התקשורת שלהן. כשהדבורה מוצאת שדה פרחים, היא חוזרת לכוורת ומבצעת "ריקוד שמיניות" מדויק. לפי הזווית והמהירות של הריקוד, שאר הדבורים יודעות בדיוק באיזה כיוון ובאיזה מרחק נמצא האוכל' ממש GPS של הטבע! 

הדבורים בתנ"ך: שמשון, נביאות וארץ מובטחת

הדבורים מלוות את העם שלנו כבר אלפי שנים. בתנ"ך, ארץ ישראל מתוארת כ"ארץ זבת חלב ודבש". למרות שהחוקרים מסבירים שלרוב מדובר בדבש תמרים (סילאן), דבש דבורים היה נחשב ליוקרתי ומיוחד מאוד. סיפור מפורסם בתנ"ך שקשור לדבורים מופיע בספר שופטים: שמשון הגיבור משסע אריה במו ידיו. כשהוא חוזר לאותו מקום לאחר כמה ימים, הוא מגלה שנחיל דבורים הקים כוורת בתוך שלד האריה, ויצר שם דבש מתוק. שמשון אפילו חד פתדה (חידה) לפלשתים על האירוע הזה: "מעז יצא מתוק", משפט בו אנחנו משתמשים עד היום שמשמעותו שמדבר רע, קשה או שלילי, צמחה בסופו של דבר תוצאה טובה, חיובית או מתוקה.
בנוסף, אחת המנהיגות והשופטות החזקות ביותר בתנ"ך נקראה "דבורה הנביאה", מה שמראה על ההערכה הרבה שהייתה ליצור החרוץ הזה.

הדבורים בהיסטוריה: הממתק של הפרעונים

אם נקפוץ למצרים העתיקה, נגלה שהפרעונים העריצו דבורים. המצרים הקדמונים היו הראשונים שהקימו כוורות מסודרות מבוץ. הם השתמשו בדבש לא רק כממתק, אלא גם כתרופה לפצעים (כי דבש מכיל חומרים שהורגים חיידקים). כשהארכיאולוגים פתחו קברים עתיקים של מלכי מצרים, כולל הקבר של תות ענח' אמון, הם מצאו שם כדי דבש בני יותר מ-3,000 שנה. המדהים הוא, שהדבש עדיין היה אכיל לחלוטין! דבש הוא אחד המזונות הבודדים בטבע שיכול להחזיק אלפי שנים ולא להתקלקל.

הדבורים בתרבות המודרנית: כוכבות קולנוע וסמל סביבתי בתרבות של ימינו, הדבורים נמצאות בכל מקום. בקולנוע, הן כיכבו בסרטי אנימציה מפורסמים כמו "כוורת בסרט" (Bee Movie), שמנסה להראות בצורה קומית מה היה קורה אם הדבורים היו מפסיקות לייצר דבש ולעבוד. אבל היום, הדבורה הפכה בעיקר לסמל עולמי לשמירה על איכות הסביבה. בשנים האחרונות, בגלל זיהום אוויר, שימוש בחומרי הדברה ושינויי אקלים, אוכלוסיית הדבורים בעולם נמצאת בסכנה ומתמעטת. קמפיינים בינלאומיים כמו Save The Bees (הצילו את הדבורים) קוראים לאנשים לשתול פרחים במרפסות, לא לרסס בגינות, ולעזור לשמור על החרק החשוב הזה, שמחזיק את הטבע שלנו בחיים.

עקיצת הדבורה: הגנה שגובה מחיר יקר

בניגוד לצרעות שיכולות לעקוץ שוב ושוב, עבור פועלת של דבורת הדבש (רק הנקבות עוקצות), עקיצה של יונק גדול כמו אדם היא בדרך כלל פעולה של הקרבה עצמית. העוקץ של דבורת הדבש בנוי כמו צלצל משונן. כשהיא עוקצת עור עבה של יונק, העוקץ נתקע בפנים. כשהדבורה מנסה לעוף משם, העוקץ נקרע מגופה יחד עם בלוטת הארס וחלק מאיבריה הפנימיים, מה שמוביל למותה. הדבורה תעקוץ רק כמוצא אחרון, כשהיא מרגישה שהיא או הכוורת שלה נמצאות בסכנה קיומית.

למה משמש ארס הדבורים ברפואה?

למרות שהארס (שמכיל חומר פעיל הנקרא מליטין) גורם לנו לכאב ולנפיחות, הרפואה המודרנית והרפואה המשלימה מצאו לו שימושים מדהימים. תחום הטיפול באמצעות תוצרי דבורים נקרא אפיתרפיה (Apitherapy). מדענים ורופאים משתמשים בארס דבורים (שנאסף בשיטות מיוחדות שלא פוגעות בדבורה) כדי לטפל ב:

• דלקות מפרקים (ראומטיזם): הארס מכיל חומרים אנטי-דלקתיים חזקים מאוד שעוזרים להקל על כאבי מפרקים כרוניים.
• קוסמטיקה וטיפוח עור: ארס דבורים מעודד זרימת דם וייצור קולגן, ולכן משתמשים בו במשחות נגד קמטים (הוא מכונה לעיתים "הבוטוקס של הטבע").
• מחקר רפואי מתקדם: כיום נערכים מחקרים הבודקים כיצד רכיבים בארס הדבורה עשויים לעזור בטיפול במחלות עצביות (כמו טרשת נפוצה) ואפילו בהרס של תאים סרטניים מסוימים.

דבורי הבומבוס: הדובונים של עולם החרקים

דבורת הבומבוס (Bombus), היא אחת הדבורים החמודות והמרשימות בטבע. הן גדולות, עגולות ופרוותיות מאוד, והזמזום שלהן חזק ונמוך. בניגוד לדבורי דבש, עוקץ הבומבוס חלק, כך שהן יכולות לעקוץ מספר פעמים מבלי למות (אך הן מאוד רגועות ויעקצו רק אם ממש ימעכו אותן).

כוח העל של הבומבוס: האבקת זמזום הבומבוס הן גיבורות של החקלאות, ובמיוחד של גידולי חממות (כמו עגבניות). לפרח העגבנייה יש אבקה שכלואה חזק בפנים. דבורת דבש רגילה לא מצליחה להוציא אותה. דבורת הבומבוס, לעומת זאת, נוחתת על הפרח, מרפה את כנפיה, ומרעידה את שרירי התעופה שלה בתדר מדויק מאוד. הרטט הזה גורם לאבקה "להתפוצץ" החוצה אל עבר הדבורה. ללא דבורי בומבוס, היה לנו קשה מאוד לגדל עגבניות, חצילים ופלפלים בקנה מידה מסחרי.

הדבורים הישראליות שחיות לבד: עולם של מתבודדות

כשרובנו אומרים "דבורה", אנחנו חושבים על עשרות אלפי פועלות שחיות יחד בכוורת ענקית, מייצרות דבש ומשרתות מלכה אחת. אבל האמת המדעית המדהימה היא שרוב הדבורים בעולם אינן חיות בלהקות, אלא חיות לבד. הן נקראות דבורים יחידאיות (Solitary bees).

ישראל היא ממש מעצמה של דבורי בר: חיים כאן למעלה מ-1,100 מינים שונים של דבורי בר!

איך נראים החיים של דבורה יחידאית בישראל?

• כל אחת היא מלכה: אין להן מלך או מלכה ואין פועלות. כל נקבה היא עצמאית. היא מחפשת או חופרת מחילה (באדמה, בגזע עץ עתיק, או בקנה של צמח חלול), מכינה בה "לחם דבורים" (תערובת של צוף ואבקה), מטילה ביצה, אוטמת את התא וממשיכה הלאה.
• אין דבש, אבל יש שירות ענק לטבע: הדבורים היחידאיות לא מייצרות דבש לבני אדם, אבל הן המאביקות החשובות ביותר של צמחי הבר של ארץ ישראל. מינים רבים של פרחים תלויים לחלוטין במין ספציפי של דבורת בר יחידאית שתבוא להאביק אותם.
• בלי הגנה אגרסיבית: מכיוון שאין להן כוורת ומאגר דבש עצום להגן עליו, דבורי הבר היחידאיות הן מאוד לא תוקפניות. רובן כמעט ולעולם לא יעקצו בני אדם אלא אם כן תפסו אותן בכוח ביד.
• דוגמאות נפוצות: דבורת העץ (דבורה שחורה וגדולה שרואים הרבה באביב, לרוב מזוהה בטעות כזבוב ענק או חיפושית), מחושית (דבורים עם מחושים ארוכים במיוחד), וגזרנית (שגוזרת חתיכות עלים כדי לרפד את הקן שלה).

השמירה על השטחים הפתוחים ועל פרחי הבר בישראל חשובה מאין כמותה, בדיוק כדי להגן על אותן מאות סוגי דבורים מתבודדות וחרוצות, שמקיימות את המערכת האקולוגית שלנו בשקט ומאחורי הקלעים.

צפוף כמו דבורים:

הדבורים בונות את חלות הדבש שלהן בצורה של משושים מדויקים (מצולע בעל שש צלעות). ציירו על דף כמה משושים צמודים זה לזה. נסו לחשוב ולבדוק: למה דווקא משושה? קחו דף נוסף ונסו לצייר עיגולים צמודים - תראו שנשאר הרבה חלל ריק ביניהם. מתמטיקאים הוכיחו (במה שמוכר בעולם המדע כ"השערת חלת הדבש") שהמשושה המשוכלל הוא הצורה ההנדסית שמעניקה את נפח האחסון הגדול ביותר, תוך שימוש בהיקף הקטן ביותר.
במילים פשוטות: בניית תאים בצורת משושים מאפשרת לדבורים לאחסן את כמות הדבש המקסימלית, תוך שימוש בכמות המינימלית של דונג (החומר שממנו הן בונות את הדפנות), ובצפיפות המושלמת ביותר שלא משאירה אפילו מילימטר אחד של מקום מבוזבז.